Now in its second printing
Looking for Joni Mitchell
A novel in two voices.
Milli Weisman can't imagine her life without the faded blue Joni Mitchell record she found in the attic. It set her on the path to becoming a lecturer in music history at UCLA. But when the line between the personal and the general starts to give way, Milli's life splits between the reality taking shape in America and the one still echoing inside her, in Hebrew.
Beka Rabinowitz Bell always dreamed of Hollywood. In the Los Angeles of the late 1960s, she's pulled into the heart of the music scene, into the freedom running through Laurel Canyon — open houses, guitars, clouds of marijuana, and a lot of beautiful words. There, she also learns the price of empty promises.
Looking for Joni Mitchell is a sweeping, original novel that moves between stormy music festivals and the first stirrings of feminism, between polished academic hallways and pro-Palestinian demonstrations. It traces the journeys of two women through a world that would rather they stay quiet and composed.
“A brave, loving attempt to listen again to a whole generation of women who wrote, sang, or were pushed to the margins. This is a book about a woman who takes the microphone and chooses what to say.”
— Meira Barnea Goldberg
“There's a good chance you'll want to put on her records by the time you finish reading — maybe even before.”
— Atmosphera, El Al inflight magazine
Audiobook
Looking for Joni Mitchell is also available as an audiobook, alongside the digital and print editions, through e-vrit.
Listen on e-vrit →Read the opening
Chapter One (Hebrew) — an English rendering is on the way
אני סופרת. אחד, שניים, שלושה צעדים מהעלייה לבמה עד לדוכן הנואמים. ארבעה, חמישה, שישה מהדוכן אל ירכתי הבמה, שבעה, שמונה, תשעה, חזרה לפודיום. מאחורי הקלעים אני בוחנת את הבמה: פסנתר כנף שחור מימין ומאחוריו תמונה ענקית של עטיפת האלבום הראשון של ג׳יימי וייט. תקליט הבכורה. פורטרט ספק מצויר ספק מצולם. דיוויד גפן חשב שהפנים היפות שלו ימכרו את התקליט וצדק. האלבום נכנס ישירות למקום השלישי במצעד הבילבורד האמריקאי ונמכר במספר עותקים גבוה יותר מכל התקליטים שהוציא וייט. אני אוחזת בשלט המצגות. חלקלקותו חמה בכף ידי, הלחה מחשש. אני עוברת על המצגת: סוף שנות השישים של המאה הקודמת. אחת, חלומות קליפורניה. שתיים, חופש. שלוש, שכונת לוראל קניון. ארבע, ג׳וני מיטשל והאלבום Blue. חמש, קרוסבי, סטילס, נאש. שש, דיוויד גפן ואליוט רוברטס. שבע, זמר צעיר אחד, ג׳יימי וייט, שבעוד כמה דקות יקבל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת יו־סי־אל־איי, ארבעה עשורים לאחר שנזרק מהשנה הראשונה ללימודים לתואר.